<h1>תניא רבתי סימן ט'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מה שנוהגין בני העולם להתפלל תפלת ערבית ולקרות קריאת שמע קודם צאת הכוכבים, אין ראוי לעשות כן ושלא כדין הן עושין. ומי שיש בידו למחות ימחה וישא ברכה, שלא מצינו עונה של קריאת שמע אלא משעת צאת הכוכבים, וכן פסק רבינו יצחק אלפסי ז"ל. וגם רבינו ישעיה ז"ל כתב דמצות ק"ש משעת צאת הכוכבים. ואין לנו לקרות את שמע בברכותיה קודם זמנה ולעשות ברכה לבטלה ולסמוך על קריאת המטה בלא ברכה, שלא נתקנה אלא בעבור המזיקים, כדאמרינן אם תלמיד חכם הוא אינו צריך, אלא הנכון הוא לאחר עד צאת הכוכבים ולקרות קריאת שמע בברכותיה ולהתפלל. ועל מטתו יאמר מה שירצה או קריאת שמע או פסוקי דרחמי. אמנם רבינו שלמה ז"ל כתב שקריאת המטה עיקר.
<h2>דף ד:</h2>
מצאתי בשם רבינו יצחק ב"ר מרן לוי ז"ל מפני מה אמרו רבותינו השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא, מפני שאמרו רבותינו שהזהירם משה ואמר (שמות יב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. והיו מובטחים על הגאולה והיו אוכלין הפסח כמה שכתוב וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים, והיו מבקשים רחמים ואומרים השכיבנו ה' אלהינו לשלום וכל הברכה שהיא רחמים על שמירת המקום, ולכך אמרו כגאולה אריכתא דמיא, כי בעת הגאולה אמרוה והיו צריכין לומר ושמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם. מה שאמרו רבותינו ז"ל תפלת ערבית רשות מצאתי בשם רבינו שלמה, דווקא בתפלה לבדה קאמר ולא בקריאת שמע, דקריאת שמע בברכותיה חובה היא מדאורייתא כדכתיב בשכבך ובקומך. ועל זה הטעם הוסיפו ראשי ישיבות שבבבל לומר הפסוקין ברוך ה' לעולם אמן ואמן וחותמין בא"י מלך אל חי לעד וקיים לנצח. להודיע שהיא רשות ואין צריך לסמוך גאולה לתפלה, וקבעו כנגד התפלה הפסוקים האלו עם החתימה שיש בהן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ושלחום לאנשי כנסת הגדולה וקבעום. ולכך אומרים קדיש כלומר זו היא השלמת התפלה, והרוצה ליפטר נפטר והולך לו. והאידנא שויוה כל עלמא לתפלת ערבית חובה וצריך לסמוך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. ואע"פ שמפסיקין בהשכיבנו ובפסוקים כגאולה אריכתא דמיא ולית לן בה.
<h2>דף יא.</h2>
על אמת ואמונה שאנו אומרים בערבית מצאתי בשם הגאונים ז"ל אמונה בגימטריא מאה. וזו היא תפלתו של משה רבינו שנאמר (שמות יז) ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש והשנים היתרים כנגד שתי פעמים שקורים קריאת שמע ביום, שנאמר (בראשית מט) הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. ור"ש ז"ל פירש על שם (תהלים צב) ואמונתך בלילות. לפי שהאדם מפקיד בידו נפשו בכל לילה כמ"ש (שם לא) בידך אפקיד רוחי. ופעמים נפשו של אדם סחופה (דחופה) ודאובה עליו מרוב טורח ועמל שעמל כל היום. וכשהנפש עולה לרקיע בלילה והוא ישן מוצאה שם מרגוע ומנוחה ומקום קדושה וטהרה ואינה רוצה לשוב בקרבו, והקב"ה אומר לה שובי למקומך איני רוצה להתיר אמונתי כנגדו שהרי הפקידך בידי ואני לו שומר נאמן, ועל אמונה זו מחזירה בבקר והרי הוא כבריה חדשה שכל מה שטרח אתמול והוא עיף ויגע הכל שכח והרי הוא בכחו, ועל כן נאמר (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. עוד פירש במסכת ברכות אמת ויציב של שחרית כולו על חסד שנעשה לאבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם את הים והעבירם. וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפין שיקיים לנו הבטחת אמונתו לגאלנו מכף עריצים לשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו. כל אלה נסים התדירים תמיד. בשוחר טוב מצינו. למנצח בנגינות על השמינית. זה שאמר (תהלים קיט) שבע ביום הללתיך. אמר רבי יהושע בן לוי אלו שבע מצות שבקריאת שמע. יוצר אור. ואהבה. שמע. והיה אם שמוע. ויאמר. אמת ויציב. גאל ישראל. ובלילה שאין פרשת ציצית נוהגת ובני מערבא לא אמרי פרשת ציצית בערב אלא אומרים דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם אמת. לפיכך תקנו שומר עמו ישראל לעד. ובשבת אומרים פורס סוכת שלום. כדי שתהא הגיית היום והלילה שווין שבע ביום ושבע בלילה. ויש מפרשין לפי שבלילה אדם ישן במקום חושך ואינו רואה לפיכך צריך שמירה יותר מביום על כן תיקנו שומר עמו ישראל לעד.
<h2>דף כו.</h2>
מה שנהגו לומר והוא רחום בתפלת ערבית, פירש רבינו אליעזר הגדול לפי שאין בערבית קרבן לכפר עון. אבל בשחרית ובמנחה שיש הקרבת תמידין אין אנו צריכין לאומרו. ובשם רבינו שלמה ז"ל מצאתי לפי שנהגו ללקות החוטאים בין מנחה למעריב, ומיד לאחר שלקה מבקשים אנו עליו רחמים וסליחה, ועוד שכל היום אדם חוטא ולערב צריך לו לומר והוא רחום.
טעה אדם או נאנס ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו. ודוקא טעה או נאנס אבל ביטל לכתחילה לא. דתניא (קהלת א) מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל קריאת שמע של שחרית וערבית, וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן. מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל חולה שנאנס ולא התפלל, לאחר שנתרפא אינו צריך לחזור ולהתפלל מה שהפסיד, שהתפלות אינן אלא כקרבן יום ועבר יומו בטל קרבנו ואין עליו עון בדבר זה, וה' יסלח ברחמיו אמן.
